Golda Meir, born Golda Mabovitz (גולדה מאיר; 3 May 1898 – 8 December 1978), was an Israeli politician and one of the founders of the State of Israel. She served as Minister of Labor, Foreign Minister, and as the fourth Prime Minister of Israel. Quotes[edit] Peace will come when the Arabs will love their children more than they hate us. We don’t thrive on military acts. We do them because we have to, and thank God we are efficient. We hate war. We do not rejoice in victories. We rejoice when a new kind of cotton is grown, and when strawberries bloom in Israel. Pessimism is a luxury that a Jew can never allow himself. Above all, this country is our own. … Being a Jew is no problem here. It is a dreadful thing to see the dead city. Next to the port I found children, women, the old, waiting for a way to leave. I entered the houses, there were houses where the coffee and pita bread were left on the table, and I could not avoid [thinking] that this, indeed, had been the picture in many Jewish towns [i.e., in Europe, during World War II]. As acting head of the Jewish Agency Political Department visited Arab Haifa and reported to the Jewish Agency Executive (6 May 1948); as quoted in The birth of the Palestinian Refuge problem revisited by Benny Morris, p.309/10 of 2nd Edition 2004, citing Protocol of meeting of JAE, 6 May 1948, CZA 45/2 My delegation cannot refrain from speaking on this question — we who have such an intimate knowledge of boxcars and of deportations to unknown destinations that we cannot be silent. On Soviet actions in Hungary to the UN General Assembly (21 November 1956)[specific citation needed] Peace will come when the Arabs will love their children more than they hate us. Statement to the National Press Club in Washington, D. C. in 1957, as quoted in A Land of Our Own : An Oral Autobiography (1973) edited by Marie Syrkin, p. 242 Variants: Peace will come to the Middle East when the Arabs love their children more than they hate us. As quoted in Media Bias and the Middle East (2003) by Paul Carlson, p. 10 Peace will come when the Arabs start to love their children more than they hate us. As quoted in The Agony of the Promised Land (2004) by Joshua Levy, Ch. 23 The Hope for Peace, p. 187 Any one who speaks in favor of bringing the Arab refugees back must also say how he expects to take the responsibility for it, if he is interested in the state of Israel. It is better that things are stated clearly and plainly: We shall not let this happen. Speech to the Knesset, reported in Ner (October 1961) There were no such thing as Palestinians. When was there an independent Palestinian people with a Palestinian state? It was either southern Syria before the First World War, and then it was a Palestine including Jordan. It was not as though there was a Palestinian people in Palestine considering itself as a Palestinian people and we came and threw them out and took their country away from them. They did not exist. As quoted in Sunday Times (15 June 1969), also in The Washington Post (16 June 1969) We don’t thrive on military acts. We do them because we have to, and thank God we are efficient. Vogue (July 1969) We have always said that in our war with the Arabs we had a secret weapon — no alternative. The Egyptians could run to Egypt, the Syrians into Syria. The only place we could run was into the sea, and before we did that we might as well fight. As quoted in LIFE magazine (3 October 1969), p. 32 It is true we have won all our wars, but we have paid for them. We don’t want victories anymore. As quoted in LIFE magazine (3 October 1969), p. 32 We owe a responsibility not only to those who are in Israel but also to those generations that are no more, to those millions who have died within our lifetime, to Jews all over the world, and to generations of Jews to come. We hate war. We do not rejoice in victories. We rejoice when a new kind of cotton is grown, and when strawberries bloom in Israel. As quoted in As Good as Golda : The Warmth and Wisdom of Israels Prime Minister (1970) edited by Israel Shenker and Mary Shenker, p. 28 When peace comes, we will perhaps in time be able to forgive the Arabs for killing our sons, but it will be harder for us to forgive them for having forced us to kill their sons. Press conference in London (1969), as quoted in A Land of Our Own : An Oral Autobiography (1973) edited by Marie Syrkin, p. 242 This country exists as the fulfillment of a promise made by God Himself. It would be ridiculous to ask it to account for its legitimacy. As quoted in Le Monde (15 October 1971) Women’s Liberation is just a lot of foolishness. It’s the men who are discriminated against. They can’t bear children. And no one’s likely to do anything about that. As quoted in Newsweek (23 October 1972) Arab sovereignty in Jerusalem just cannot be. This city will not be divided — not half and half, not 60-40, not 75-25, nothing. Time (19 February 1973) Let me tell you something that we Israelis have against Moses. He took us 40 years through the desert in order to bring us to the one spot in the Middle East that has no oil! At a dinner honoring West German Chancellor Willy Brandt, as reported in The New York Times (10 June 1973) Unsourced variants: Moses dragged us for 40 years through the desert to bring us to the one place in the Middle East where there was no oil. Moses dragged us through the desert for 40 years to bring us to the one place in the Middle East where there was no oil. To be or not to be is not a question of compromise. Either you be or you don’t be. When questioned on Israels future, in The New York Times (12 December 1974) Pessimism is a luxury that a Jew can never allow himself. The Observer (29 December 1974) It is not only a matter, I believe, of religious observance and practice. To me, being Jewish means and has always meant being proud to be part of a people that has maintained its distinct identity for more than 2,000 years, with all the pain and torment that has been inflicted upon it. My Life (1975), p. 459 I am also grateful that I live in a country whose people have learned how to go on living in a sea of hatred without hating those who want to destroy them and without abandoning their own vision of peace. To have learned this is a great art, the prescription for which is not written down anywhere. It is part of our way of life in Israel. Finally, I wish to say that from the time I came to Palestine as a young woman, we have been forced to choose between what is more dangerous and what is less dangerous for us. At times we have all been tempted to give in to various pressures and to accept proposals that might guarantee us a little quiet for a few months, or maybe even for a few years, but that could only lead us eventually into even greater peril. My Life (1975), p. 459 I don’t know why you use a fancy French word like détente when there’s a good English phrase for it — cold war. As quoted in Newsweek (19 January 1976) What do you gain, Soviet Union, from this miserable policy? Where is your decency? Would it be a disgrace for you to give up this battle? On the suppression of freedom of Jews in the USSR to the World Conference on Soviet Jewry, Brussels, in The New York Times (20 February 1976) Above all, this country is our own. Nobody has to get up in the morning and worry what his neighbors think of him. Being a Jew is no problem here. On 30th anniversary of the founding of Israel, in International Herald Tribune (11 May 1978) Fallaci interview (1973)[edit] America is a great country. It has many shortcomings, many social inequalities … but it’s still a great country, a country full of opportunities, of freedom! Interview with Oriana Fallaci published in Ms. magazine (April 1973) It’s no accident many accuse me of conducting public affairs with my heart instead of my head. Well, what if I do? . . . Those who don’t know how to weep with their whole heart don’t know how to laugh either. I thought that a Jewish state would be free of the evils afflicting other societies: theft, murder, prostitution... But now we have them all. And that’s a thing that cuts to the heart ... How can I explain the difference to me between America and Russia?... the America I’ve known is a place where men on horseback escort union marchers, the Russia I’ve known is a place where men on horseback slaughter young Socialists and Jews. From Russia I didn’t bring out a single happy memory, only sad, tragic ones. The nightmare of pogroms, the brutality of Cossacks charging young Socialists, fear, shrieks of terror ... America is a great country. It has many shortcomings, many social inequalities, and it’s tragic that the problem of the blacks wasn’t solved fifty or even a hundred years ago, but it’s still a great country, a country full of opportunities, of freedom! Does it seem nothing to you to be able to say what you like, even against the government, the Establishment? Those nuts that burn their bras and walk around all disheveled and hate men? They’re crazy. Crazy. Im a slave to this leaf in a diary that lists what I must do, what I must say, every half hour. I want to see a film, they send the Israeli army reserves to escort me! What kind of life is this? Fashion is an imposition, a rein on freedom. What person with any sense likes himself? I know myself too well to like myself. I prefer to stay alive and be criticized than be sympathized. גולדה מאיר, נולד גולדה Mabovitz (גולדה מאיר; 3 מאי 1898 - 8 דצמבר 1978), היה פוליטיקאי ישראלי ואחד ממייסדיה של המדינה ישראל. היא כיהנה כשר העבודה, שר חוץ, וכפי שראש הממשלה הרביעית של ישראל. ציטוטים [עריכה] השלום יבוא כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו. אנחנו לא לשגשג על פעולות צבאיות. אנחנו עושים אותם כי יש לנו, ותודה לאל אנחנו יעיל. אנחנו שונאים מלחמה. אנחנו לא לשמוח בנצחונות. אנחנו לשמוח כאשר סוג חדש של כותנה גדל, וכאשר תותים פורחים בישראל. פסימיות היא מותרות שיהודי לעולם לא יכול להרשות לעצמו. מעל לכל, המדינה הזאת היא שלנו. ... להיות יהודי היא לא בעיה כאן. זה דבר נורא לראות את העיר המתה. בסמוך לנמל מצאתי ילדים, נשים, הזקנים, מחכה לדרך לעזוב. אני נכנסתי לבתים, היו בתים שבי לחם קפה ופיתות נשארו על השולחן, ולא יכולתי להימנע מ[ חושב] שזה, אכן, היה התמונה בהרבה עיירות יהודיות [כלומר, באירופה, בתקופת מלחמת העולם השני] . כממלא מקום ראש המחלקה המדינית בסוכנות ביקר הערבית חיפה ודיווח להנהלת הסוכנות היהודית (6 מאי 1948); כפי שצוטט ב לידתה של בעיית המקלט הפלסטינית וביקרה על ידי בני מוריס, p.309 / 10 של מהדורה 2 2004, בצטטו פרוטוקול ישיבה של JAE, 6 מאי 1948, אצמ 45/2 המשלחת שלי לא יכולה להימנע מלדבר על שאלה זו - שיש לנו ידע אינטימי כזה של קרונות ושל גירושים ליעדים לא ידועים שאנחנו לא יכולים לשתוק. על פעולות סובייטיות בהונגריה לעצרת הכללית של האום (21 בנובמבר 1956) [ציטטה ספציפית צורך] השלום יבוא כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו. הצהרה למועדון העיתונות הלאומית בוושינגטון הבירה בשנת 1957, כפי שצוטט בארץ משלנו: אוטוביוגרפיה שבעל פה (1973) נערכה על ידי מרי סירקין, p. 242 גרסאות: השלום יבוא למזרח התיכון, כאשר הערבים יאהבו את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו. כפי שצוטט בתקשורת הטיה ובמזרח התיכון (2003) על ידי פול קרלסון, p. 10 השלום יבוא כאשר הערבים יתחילו לאהוב את ילדיהם יותר מאשר הם שונאים אותנו. כפי שצוטט ביגונה של הארץ המובטחת (2004) על ידי יהושע לוי, Ch. 23 התקווה לשלום, עמ . 187 כל מי שמדבר בעד הבאת הפליטים הערבים יחזור גם חייב לומר איך הוא מצפה לקחת אחריות על זה, אם הוא מעוניין במדינת ישראל. עדיף שדברים מוצגים בצורה ברורה ובפשטות: אנחנו לא לתת לזה לקרות. הנאום בכנסת, שדווח בנר (1961 אוקטובר) לא היה דבר כזה פלסטיני. כאשר היה שם העם פלסטיני עצמאי עם מדינה פלסטינית? זה היה או סוריה הדרומית לפני מלחמת העולם הראשונה, ולאחר מכן זה היה פלסטין כולל ירדן. זה לא היה כאילו לא היה העם פלסטיני בפלסטין רואה את עצמה כעם פלסטינית ואנחנו באנו וגרשנו אותם ולקחנו את ארצם להתרחק מהם. הם לא היו קיימים. כפי שצוטט בסאנדיי טיימס (15 ביוני 1969), גם בוושינגטון פוסט (16 ביוני 1969) אנחנו לא לשגשג על פעולות צבאיות. אנחנו עושים אותם כי יש לנו, ותודה לאל אנחנו יעיל. ווג (1969 ביולי) יש לנו תמיד אמר שבמלחמה שלנו עם הערבים שהיו לנו נשק סודי - אין ברירה.המצרים יכולים לרוץ למצרים, הסורים לסוריה.המקום היחיד שאנחנו יכולים לרוץ היה לים, ולפני שאנחנו עושים את זה אנחנו יכולים גם להילחם. כפי שצוטט במגזין LIFE (3 אוקטובר 1969), עמ . 32 זה נכון שאנחנו כבר ניצחנו את כל המלחמות שלנו, אבל יש לנו שילמנו עבורם. אנחנו לא רוצים נצחונות יותר. כפי שצוטט במגזין LIFE (3 אוקטובר 1969), עמ . 32 אנחנו חייבים את אחריות לא רק למי שנמצאים בישראל, אלא גם לאלה שדורות שהם לא יותר, לאלה מיליון שמתו בימי חיינו, ליהודים בכל רחבי העולם, ודורות של יהודים לבוא. אנחנו שונאים מלחמה. אנחנו לא לשמוח בנצחונות. אנחנו לשמוח כאשר סוג חדש של כותנה גדל, וכאשר תותים פורחים בישראל. כפי שצוטט בהכי טוב שגולדה: החום וחוכמתו של ראש הממשלה של ישראל (1970) בעריכתו של ישראל שנקר ומרי שנקר, עמ . 28 בבוא השלום, אנחנו אולי בזמן להיות מסוגלים לסלוח לערבים על הרג בנינו, אבל זה יהיה יותר קשה לנו לסלוח להם על שהכריח אותנו להרוג את בניהם. מסיבת עיתונאים בלונדון (1969), כפי שצוטט בארץ משלנו: אוטוביוגרפיה שבעל פה (1973) נערכה על ידי מרי סירקין, p. 242 מדינה זו קיימת כהגשמה של הבטחה שניתנה על ידי האל עצמו. זה יהיה מגוחך לשאול אותו לדין וחשבון על הלגיטימיות שלה. כפי שצוטט בלה מונד (15 אוקטובר 1971) שחרור האישה הוא רק הרבה טיפשות. זה הגברים שמופלים לרעה. הם לא יכולים ללדת ילדים.ואף אחד לא צפוי לעשות שום דבר בקשר לזה. כפי שצוטט בניוזוויק (23 אוקטובר 1972) ריבונות ערבית בירושלים פשוט לא יכולה להיות. העיר הזאת לא תחולק - לא חצי חצי, לא 60-40, לא 75-25, שום דבר. זמן (19 פברואר 1973) תן לי לספר לך משהו שיש לנו ישראלים נגד משה. הוא לקח אותנו 40 שנים במדבר כדי להביא אותנו לנקודה אחת במזרח התיכון שאין בה נפט! בארוחת ערב לכבוד קנצלר מערב הגרמני וילי ברנדט, כפי שדווח בניו יורק טיימס (10 ביוני 1973) גרסאות בלי ציון פרטים: משה גררו אותנו ל40 שנים במדבר כדי להביא אותנו למקום אחד במזרח התיכון שבו לא היה שמן. משה גרר אותנו במדבר במשך 40 שנים כדי להביא אותנו למקום אחד במזרח התיכון שבו לא היה שמן. להיות או לא להיות הוא לא שאלה של פשרה. או שאתה יהיה או שאתה לא יהיה. כשנשאל על עתידה של ישראל, בניו יורק טיימס (12 בדצמבר 1974) פסימיות היא מותרות שיהודי לעולם לא יכול להרשות לעצמו. אובזרוור (29 דצמבר 1974) זה לא רק עניין, אני מאמין, של קיום מצוות ומנהגים דתיים. לי, להיות יהודים ותמיד היה פירושו גא להיות חלק מאנשים ששמרו על הזהות המובחנת שלה ליותר מ -2,000 שנה, עם כל הכאב והייסורים שכבר נגרם לו. החיים שלי (1975), עמ . 459 אני גם אסירה תודה על כך שאני חי במדינה שתושביה למדו כיצד להמשיך לחיות בים של שנאה בלי לשנוא אלה שרוצים להשמיד אותם ובלי לנטוש את חזון השלום שלהם.ללמד זה אמנות גדולה, מרשם לאשר לא כתובה בשום מקום. זה חלק מאורח החיים בישראל שלנו. לבסוף, אני רוצה לומר שמהרגע שהגעתי לפלסטינה כאישה צעירה, אנו נאלצים לבחור בין מה שהוא מסוכנים יותר ומה פחות מסוכן עבורנו. לפעמים יש לנו את כל התפתיתי להיכנע ללחצים שונים ולקבל את ההצעות שעשויות להבטיח לנו קצת שקטה לכמה חודשים, או אולי אפילו לכמה שנים, אבל זה יכול רק להוביל אותנו סופו של דבר לסכנה גדולה עוד יותר. החיים שלי (1975), עמ . 459 אני לא יודע למה אתה משתמש במילה צרפתית מפוארת כמו דטאנט כאשר יש ביטוי טוב אנגלית בשביל זה - מלחמה הקרה. כפי שצוטט בניוזוויק (19 ינואר 1976) מה אתה מרוויח, ברית המועצות, מהמדיניות האומללה הזה? איפה ההגינות שלך? האם זה יהיה ביזיון עבורך לוותר על הקרב הזה? על דיכוי החופש של יהודים בברית המועצות לוועידה העולמית ליהודי ברית המועצות, בריסל, בניו יורק טיימס (20 בפברואר 1976) מעל לכל, המדינה הזאת היא שלנו. אף אחד לא צריך לקום בבוקר ולדאוג מה שכניו חושבים עליו. להיות יהודי זה לא בעיה כאן. ביום השנה 30th להקמתה של ישראל, בהראלד טריביון (11 מאי 1978) ראיון פלאצי (1973) [עריכה] אמריקה היא מדינה גדולה. יש לו חסרונות רבים, פערים חברתיים רבים ... אבל זה עדיין ארץ נהדרת, ארץ מלאה בהזדמנויות, של חופש! ראיון עם אוריאנה פלאצי שפורסם במגזין גב (אפריל 1973) אין זה מקרה רב להאשים אותי בניהול ענייני ציבור עם הלב שלי במקום הראש שלי. ובכן, מה רע בכך? . . . מי שלא יודעים איך לבכות בכל לבם לא יודע איך לצחוק או. חשבתי שמדינה יהודית תהיה חופשית של הרעות שפוקדת חברות אחרות: גניבה, רצח, זנות ... אבל עכשיו יש לנו את כולם. וזה דבר שחותך ללב ... איך אני יכול להסביר את ההבדל אליי בין אמריקה ורוסיה? ... אמריקה שאני מכיר הוא מקום שבו גברים על צועדי איחוד ליווי סוסים, רוסיה שאני מכיר הוא מקום שבו גברים על טבח סוסים סוציאליסטים צעירים ו יהודים. מרוסיה לא להביא את זיכרון מאושר יחיד, רק עצובים, טרגיים אלה.הסיוט של פוגרומים, האכזריות של הקוזאקים טעינת סוציאליסטים צעירים, פחד, צרחות של אימה ... אמריקה היא מדינה גדולה. יש לו חסרונות רבים, פערים חברתיים רבים, וזה טרגי שהבעיה של שחורים לא נפתרה חמישים או אפילו לפני מאה שנה, אבל זה עדיין ארץ נהדרת, ארץ מלאה בהזדמנויות, של חופש! האם זה נראה לך כלום כדי להיות מסוגל לומר מה שאתה רוצה, אפילו נגד הממשלה, על ההקמה? אגוזים אלה ששורפים החזיות שלהם ומסתובבים כל גברים הפרועים ושנאה? הם משוגעים. Crazy. אני עבד לעלה זה ביומן שמפרט את מה שאני חייב לעשות, מה שאני חייב לומר, כל חצי שעה. אני רוצה לראות את סרט, הם שולחים את עתודות הצבא הישראליות ללוות אותי! איזה מין חיים הוא זה? אופנה היא הטלת, רסן על חופש. מה אדם עם טיפה שכל אוהב את עצמו? אני מכיר את עצמי יותר מדי טוב כדי לאהוב את עצמי. אני מעדיף להישאר בחיים ולהיות ביקורת מאשר להיות אהד.
Posted on: Mon, 13 Oct 2014 15:50:39 +0000
Trending Topics
Recently Viewed Topics
© 2015