פיתחתי לי מנהג, מעין טקס קטן. בכל פעם, כמה ימים לפני טסה לחו"ל, אני נוהגת להגיע אל סניף הדואר שנמצא בשכונת "היוקרה" שבה מילצרתי שנים רבות, סמוך לבית הקפה שבו מילצרתי, ולהחליף שם את הכסף למטבע זר. דווקא שם. זה נותן לי הזדמנות להסתכל על כל אותם גברים עמידים, בגיל העמידה, שנהגו לראות בי כמעין "נערת השעשועים" שלהם. נהגו להטריד, לדרוש, לזלזל, להתנשא, להקניט, להשפיל, לראות בי אובייקט לכל מאוויהם. ביום הזה, בטקס הקטן שלי, אני מסתכלת עליהם בסיפוק רב. חושבת על איך חיי השתפרו מאז שסיימתי לעבוד בשבילם. על כמה שהתפתחתי, השכלתי וצמחתי, גם בלי השטר המלוכלך שהיו דוחפים לי אל הכיס האחורי. בלי החיוך המטונף שהיו זורקים לעברי. וגם, בכנות, בלי הפלירטוטים מצידי. רואה אותם, לוגמים מכוס הקפה בהנאה גדולה, לוטשים עיניים בקורבן הבאה. מודה לאלוהים, לכל הסובבים אותי ובמיוחד לי, על כל מה שחוויתי שם ובעיקר, על כך שכבר איני שם. אירופה, היר איי קאם.
Posted on: Thu, 29 Aug 2013 11:35:45 +0000