שוב תודה מקרב לב ל Adam Raz שמאפשר לי להרגיע ולנוח קצת בדירתו המפנקת בונקובר (יחד עם קייפטאון לדעתי זו אחת הערים היפות בעולם!) ולתת לי זמן להתקשר עם מי שבא לו ( בשבועות האחרונים לא כל כך יכולתי בגלל הלוז הצפוף והמקומות המרוחקים וחסרי הקליטה). השוואות ותחרות- כן ילדים, ניחשתם נכון, היום נדבר על השוואות ותחרויות. בימים האחרונים יצא לי לרכוב בערך 1250 ק״מ/יום (אל תשאלו למה, זה פשוט קרה ועוד מעט אגע גם בזה) ובין כל השירים שאני שומע בקסדה (השיר ״סתם״ של טיפקס הוא אחד השירים הכי טובים שנוצרו ב65 שנות עצמאות מדינת ישראל, המילים, אח המילים של קובי עוז!)היה לי המון זמן לחשוב וזה אחד מהנושאים שחשבתי עליהם. מי מאיתנו לא עסוק בהשוואת?! משחר ההיסטוריה האדם משווה עצמו ושם עצמו בסקלה. השוואה היא כמו תמרורי תנועה - פונה לאדם הטיפש ביותר ומכלילה דרכו גם את אלו שמעליו. ההשוואה חוצה לאומים, מינים, גילאים ותרבויות. יעקב השווה את לאה לרחל, וגם בהשוואת עוסק מי שמרכל(חרוז מאולץ אבל הייתי חייב). כשהיינו צעירים אני זוכר שיום אחד נכנסנו לשירותים כל החבר׳ה בהפסקה האחרונה, הורדנו מכנסיים ומדדנו אמממ, מי הכי חכם מכל החבר׳ה (סימוכין: ״מודד פינים״, יניר האחמ״ש, ״מה מה אני רוצה- אני רוצה כזה״, מציצים, או ״פרויקה מלך השמוקים״, אסקימו לימון). וגם המין היפה מודד, אולי אפילו הרבה יותר מאיתנו. קחו גבר מצוי לדוגמא, חושב הרבה על גוף נשי לא? אז זהו, שבהשוואה לאישה הממוצעת ופחות מכך הוא בכלל לא נספר. מי מכן לא משווה את נתוניה לנתוני חברתה?! שקרנית מי שטוענת שאין כך הדבר. וגם בשכר - כמה ישראלים אוהבים להגיד כמה הם מרווחים (אם זה טוב כמובן)!? ישר כל שאר היהודים יפתחו עיניים. השוואות קשות מאפיינות נתונים נסתרים באופן יחסי. חוכמה, כסף, הומור, טוב לב, מקוריות וכו׳. ההשוואה ממקמת אותנו על הסקאלה. לרוב האנשים נעים מאוד להצטנף בחמימות במרכז הסקאלה, ואם אפשר אז בחלק העליון של המרכז. לעומת זאת, מקום בחלק העליון של הסקאלה הוא משובה נפש ואם הוא מגיע, לעיתים רחוקות, הוא גורם לאגו לחשוב שהוא בפול מון פארטי של פעם בחיים על טריפים שאמי ווינהאוס הייתה מוכרת כליה כדי להשיג (גילוי נאות - לא הייתי בפול מון פארטי ולא ניסיתי טריפים מעולם). אבל נדירים האנשים שנמצאים במעלה הסקאלה בכל הפרמטרים (אם אדם הוא מבריק/מצחיק/עשיר/חתיך הוא בדר״כ גם תופס מעצמו ומעורר סלידה אצל אנשים נורמליים. {הגדרה לנורמליים- כאלה שהיו מתים להיות כמוהו אבל לא הצליחו ולכן הם נרגנים על החיים} ואם הוא באמת כליל השלמות,הייתי ציני בסוגריים השניים, והוא לא תופס מעצמו אז כנראה שאין לו אגו והוא לא באמת מבין איפה בסקאלה הוא נמצא) ורובנו מודעים למצבנו ומשלימים איתו ביאוש נינוח. המרתפים החשוכים של החלק התחתון של הסקאלה הם בגדר גיהנום עלי אדמות לרובנו. אף אחד מתנו לא אוהב את הקור והבושה של להיות למטה, בטח לא האגו. לראיה: עליכם לעבור מבחן. עשיתם אותו והוצאתם 32. ציון חרבאנה, אבל הממוצע הכיתתי הוא 26. לא תהיו יותר שקטים?! לעזאזל, הבאתם 32/100 מה טוב בזה?! ההשוואה, לעיתים, יוצרת תחרות. זו בתורה יכולה להיות מבורכת או מקוללת. תחרות שהיא תוצאה של השוואה יכולה להביא אדם ללכת על הירח או לייצר משחק כדורגל כמו ה-2:1 הבלתי נשכח של יונייטד ב-1999 וגם יכולה לגרום לעיר כמו תל אביב להיות מלאה בכוסיות (שנאמר- אין אישה מקנאת אלא בירך חברתה). תחרות יכולה גם להיות שלילית - השוואת מספרי ראשי נפץ גרעיניים בין מדינות למשל יוצרת מאזן אימה שיוצר no win situation לכלל האנושות. ברמה האישית, תחרות תורמת לפעלתנות, לחשיבה ולתפוקה - כשהיא חיובית. ולדיכאון, שנאה עצמית וירידה בביטחון כשהיא שלילית. האדם תמיד אוהב להתחרות מול יריב (קחו את אוסיין בולט ותנו לו לרוץ לבד ולא להתחרות במישהו אחר, נראה לכם שהוא יעשה כאלה שיאים?! שיט, נראה לי שהוא כן, לא דוגמא טובה אבל נראה לי שהבנתם את הפואנטה). למה הגעתי לכאן?! אהה, הטיול. אני אוהב להצטייר ככזה שנותן את הדין והחשבון רק לעצמו, אולם ברור שאני גם מהמשווים והמתחרים לצערי. אבל בטיול, הרבה בגלל החלקים העצומים והארוכים של הרכיבה (כבר ציינתי את השיא -779 מייל ברכיה אחת!!) אני פשוט לא מוצא מישהו להשוואה/תחרות אלא את עצמי. ההשוואה העצמית כמוהה כהשוואה כלפי גורם חיצוני מאופיינת באותן תכונות. לא פעם קורה שהאדם חושב איך בעבר היה יותר/פחות מצחיק, חברותי, חזק, חכם, פרודוקטיבי וכו׳ ובהתאם לממצאים כך הוא בונה את תחושותיו. ניצחון האדם על עצמו הוא לדעתי ההישג הגדול ביותר של האדם. יש אנשים שמקבלים את זה משיפור תוצאות ריצה, יש שמצליחים ללמוד שעות ארוכות למרות שיש מלא היסחים ורעשי רקע, יש כאלה שמתגברים על הבושה וקמים להתחיל עם ההיא בבר ויש כאלה שבאים להתנצל ולהודות בטעות כשהם משאירים מהאחור את האגו והבושה. כל זה לא משנה כל עוד האדם מתעלה על עצמו ומצליח לעשות משהו שנראה לו לפני כן ככמעט בלתי אפשרי, איש איש ותחום הגדרתו. אז למה אני חופר לכם רבותי (שני האנשים שאשרה הגיעו עד לפה, אחת מהם זו אמא שלי)?! כי כשיצא לי לדבר עם חלקכם לפני הטיול, אמרתי באופן מוזר שאני מחכה לרגע אחד מסויים. לרגע הזה שבו אהיה לבד (כל הסמן אלא אם אני פוגש אנשים בדרך ומוצא לי לא מעט דווקא) תהיה לי תקלה מכנית, ירד גשם שוטף, אהיה רחוק ממקום אדם, ותהיה לי שפשפת רצחנית( טוב את זה הוספתי עכשיו אבל תודו שזה אולי הכי גרוע). למה מחכה שואלים?! כי רק אז אוכל להתעלות על עצמי, רק במקום המאוד ספציפי הזה אני נבחן (הערה: ברור לי שאנשים עשו דברים הרבה יותר נועזים ומטורפים ממני. והסקפטים מביניכם בטח אומרים שאני חי בסרט ומתלהב. אבל אני לא מחשיב את עצמי למטורף ונועז מי יודע כמה ולכן דברים מסויימים שהמטורפים מביניכם אוכלים בהספקת עשר בשבילי הם סעודה מפסקת. קשים ומחשלים. הכול בתחושה וזו תחושתי לפחות!). אז הרגע הזה קרה. ואתם מוזמנים לצפות בתמונה שבא יקירי שמוט לו במצב אופקי מאוזן, נושק לאספלט. ***אמא - לא קרה לי כלום, נשבע. זו הייתה מהירות אפס*** לאופנוע לא קרה דבר (מדהים, אבל הוא אפילו לא נשרט!) חיצונית. אבל תכלס, הלך ה-ABS והברקסים לא הכי עובדים. תוסיפו לזה עייפות מצטברת ויום שאמור להיות גשום וקיבלתם את מה שביקשתי (בלי השפשפת לשמחתי). מרים את הכלי (בעזרתם של שני עוברי אורח, אחד מהם רופא שמתעקש לבדוק אותי למרות שהדבר הראשון שעשיתי , כמו כל אופנוען, הוא לבדוק את הכלי לפני שבדקתי את עצמי). אחרי שזה קורה התגובה היא כזאת: 1. הלם ראשוני. 2. רגיעה וניסיון לנתח את המצב באופן הגיוני. 3. נזכר כמה נועם מניאק. 4. קבלת החלטה בהתאם לשקלול הנתונים (בעיקר סעיף 3). אז אני נמצא בצפון קנדה, עם בלמים שלא ככ עובדים בדרך ליעד שעליו פינטזתי שנים. ופה אני עובר להשוואה - נזכר בטיול באפריקה ובאופנועים שרואים מוסך אולי רק בפוסטרים(אבל עדיין חלקם עובדים מעולה) ומבין כמה העולם המערבי מעוות את המחשבה ולעיתים מייצר פחדים מיותרים (אסור להסתובב במקום X , הוא מסוכן! אסור לשתות מים מהברז זה לא בריא, חובה לחטא את הידיים כל שנייה כי הכל פה מזוהם וכו׳) שאשכרה מקשים על החיים ומייצרים חרדות. (התקופה במצרים רק המחישה לי את זה. כשהגעתי ונהגתי שם כמעט כל שנייה הייתי קרוב לתאונה, ואז הבנתי שזו למעשה המציאות, ושבערך הטווחי ביטחון פשוט גדולים יותר ואין מה להילחץ. בעקבות זאת רכשתי את היכולת לנסוע ממש צמוד לרכבים אחרים בלי לחשוש אגב) אז הברקסים עובדים חצי כוח? נסע לאט יותר, אבל אני לפרודו ביי מגיע by hook or by crock . מדהים איך לפעמים החיים מאלצים אותך לפעמים להיות מה שאתה לא- כי בעקבות התקרית אני חויבתי להיות שני דברים שאני לא - זהיר וסובלני. ולמדתי להיות כזה לפחות בשבועיים האחרונים. לפעמים כשאין ברירה האדם מוצא תכונות נפלאות בתוך נפשו. המשכתי. והצלחתי להגיע לפרודו ביי. למה עשיתי את זה? ברור שהנופים היו מדהימים והדרך יפהפייה. אבל גם בשביל להוכיח לעצמי, למרות הקור (ולצערי בגלל עיכוב קל בתחילת הטיול הגעתי כשכבר התחיל להיות קפוא) שבאמת כמעט גרם לי לאבד את הידיים וכל התלאות שבדרך שאני יכול. גם בשביל האגו, וגם כדי לקבל משנה תוקף לתכונות שרציתי לתת להן משנה תוקף. וגם כדי לספר. ושוב, לי זה היה לא קל, יכול להיתראות שלאחרים זה משחק ילדים. אז בהמשך היום אעלה תמונות (ואז אמא שלי תשב בסלון ותנתח עם אבא שלי באושר כל תמונה, זו הסיבה האמיתית שאני מעלה תמונות) שיספרו קצת חלק מהסיפור. זהו, אני כמו הציפורים, הולך למקומו החמים - אז אם מישהו מכם נמצא בחוף המערבי, אריזונה, טקסס, יוטה וקולורדו (אני אופטימי, הכסף ייגמר הרבה לפני) הוא מוזמן להשמיע קולו! סאלאמת!
Posted on: Sun, 01 Sep 2013 05:55:25 +0000
Trending Topics
Recently Viewed Topics
© 2015